השבוע אנו חוגגים ל״ג בעומר בישראל ובמרחק כמה שעות טיסה בודדות מאיתנו, תחגוג האומה האתיופית את ניצחונה על האיטלקים במסגרת מלחמת העולם השנייה.
תקציר הפרקים הקודמים: ב-1936, לאחר כישלון קודם לכבוש את אתיופיה, הכוחות האיטלקים לא לוקחים סיכון והמנהיג הפשיסט מוסוליני מורה להם להשתמש במגוון כלי נשק, פצצות ורימונים הטעונים בגז חרדל, הן נגד האוכלוסייה האזרחית והן כנגד הלוחמים מולם על מנת לוודא שהפעם משימתם תצלח.
המשימה אכן מצליחה ואיטליה שולטת באתיופיה, אך לא לזמן רב. פרק זה בהיסטוריה מגיע לקיצו במה שהיה למעשה ״מלחמת השחרור״ האתיופית – קרב הרואי שסיים חמש שנים בדיוק של כיבוש איטלקי – מיום 5.5.1936 ועד ליום 5.5.1941.
בית הקפה ״טומוקה״ באדיס הוא השריד האחרון מאותו כיבוש איטלקי וניתן להזמין בו את אחת מכוסות האספרסו או המקיאטו הטובים ביותר שתשתו. את הקפה יחלטו עבורכם, כמובן, לאחר טחינת פולי קפה מאחד הזנים השונים בגידול מקומי מאזור יירגצ׳פה, סידמה או זגה.
לשמחתנו, תרבות הקפה האתיופי לא ״השתבשה״ מהכיבוש האיטלקי הקצרצר והעם האתיופי המשיך לשתות קפה בצורה המסורתית והמפורסמת שבאה לידי ביטוי בטקס ה״בונה״, טקס שהוא הרבה מעבר לכוס קפה וחלק בלתי נפרד מחיי התרבות במדינה שבה שותים קפה כבר למעלה מ-1000 שנים.
בזמן שאנו נעשה שימוש בגחלים שנותרו ממדורת ל״ג בעומר כדי לצלות תפוחי אדמה עטופים בנייר כסף, יהיו כאלה שיעשו בגחלים שימוש אחר : )
טקס ה״בונה״ יתחיל תמיד בקליית קפה אתיופי טרי ומשובח במחבת, על גחלים, תוך כדי סיבוב בלתי פוסק של הפולים על מנת לקבל קלייה אחידה. משם הפולים יעברו לקערת עץ שנקראת ״מוקצ׳ה״ ושם יכתשו. לבסוף הקפה יחלט ב״ג׳בנה״, כלי עם פיית מזיגה ארוכה שעשוי משכבת חימר עבה שתפקידה לשמור שהקפה לא יישרף בזמן שהוא מונח על הגחלים. מדובר בטקס שיארך לעיתים שעות וילווה במתוקים, פופקורן והרבה שיחות בין משפחה, חברים ושכנים.
בתמונה – טקס ״בונה״ שנערך לכבודנו בביקורנו האחרון במטעים באזור יירגצ׳אפה. הקואופרטיב באזור זה מאגד תחתיו 4,250 חוות קפה חקלאיות משפחתיות שחוו ירידה של 30% (!!) בתפוקת מטעיהם ביחס לשנה שעברה. בעוד שלושה חודשים נתחיל להטמיע מערכות השקייה ודישון בחוות אלו על מנת לאפשר המשך קיומה של החווה ורווחה כלכלית לחקלאי ומשפחתו.
ל״ג בעומר שמח וחג עצמאות שמח לבני העדה האתיופית בארץ ובתפוצות.